פסק-דין בתיק ת"א 1484-08

לפניי תביעה כספית לתשלום סכום של 100,000 ש"ח, שעילתה בשניים: פרסום לשון הרע בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן:"חוק איסור לשון הרע"), וביצוע עוולה נזיקית לפי סעיף 2 יחד עם סעיף 15 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א - 1981 (להלן:"חוק הבנקאות").

טענת התובע, עו"ד במקצועו, היא כי, משסירב הנתבע לקבל אותו כשותף בחשבון יחד עם אחרים, ביצע הבנק עוולה של לשון הרע והפר את הוראות סעיף 2 לחוק הבנקאות וכי בכך, גרם הנתבע נזק לתובע.

כתב התביעה המתוקן

על פי כתב התביעה המתוקן (להלן:"כתב התביעה"), התובע הוא עו"ד במקצועו, בעל ותק של כ- 23 שנים כעובד בנק לאומי וכיום עו"ד עצמאי.

נטען בכתב התביעה כי במאי 2008, התמנה התובע כיועץ משפטי למטה הבחירות של עו"ד חיים אברג'ל, שהתמודד כמועמד בבחירות מקדימות של רשימה מפלגתית, לקביעת מועמד  המפלגה לרשות עיריית קריית גת. התובע פנה, יחד עם עו"ד אברג'יל ומר דוד פרץ ממטה הבחירות, כדי לפתוח יחדיו חשבון בנק, קרדיטורי במהותו לפי הנטען, לצורך ניהול מערכת הבחירות. התובע וחבריו הופנו לפקידה בשל טלי ולאחר שמסר התובע לטלי את המסמכים שביקש הבנק, לתדהמתם של התובע וחבריו נאמר לתובע כי יש כלפיו חסימה במערכת של הבנק וכי אין אפשרות לפתוח חשבון על שמו. התובע ביקש מטלי לברר את העניין, ולאחר מספר ימים, נענה התובע כי הבנק לא מוכן לאפשר לו לנהל חשבון או להיות בעל זכות חתימה בחשבון משותף בגלל חובות עבר.

מוסיף התובע וטוען שהוא תמה על התשובה, כיוון שמעולם לא ניהל חשבון בנק אישי אצל הנתבע וידוע לו שאין לו חוב. טוען התובע כי, הקשר היחיד שהיה לו בעבר עם הנתבע, היה בשנות ה-90, כאשר התובע החזיק בפחות מ- 50% במניות של חברה והיה ערב לחשבון החברה בבנק.  הבנק הגיש תביעה כנגד החברה וערביה, ביניהם התובע, ובסופו של יום הבנק אישר שערבותו פקעה.

לאור סירוב הבנק לפתוח את החשבון כאמור, נפתח החשבון על שם השניים האחרים.

טוען התובע כי בעקבות התביעה שהוגשה בעבר נגד אותה החברה, ועל פי הצעת בימ"ש שדן בתביעה, הסכים התובע לפשרה לפיה, שילם 1,000 ש"ח לבנק לחיסול הטענות ההדדיות בינו לבין הבנק. לפשרה זו ניתן תוקף של פסק דין. בעקבות כך, נתן הבנק בידי התובע אישור שערבותו פקעה. על כן, לא הייתה לנתבע כל עילה שלא לאפשר לתובע לנהל חשבון בנק אצלו. בסירוב זה, ביצע הבנק עוולה של לשון הרע והפר את הוראות סעיף 2 לחוק הבנקאות.

כתב ההגנה המתוקן

בכתב ההגנה המתוקן (להלן:"כתב ההגנה"), טוען הנתבע כי מבדיקה במחשבי הבנק עלה  כי לגבי התובע קיימת הייתה הערה בדבר הליך משפטי שנוהל נגדו, וזאת מאחר וניהל, יחד עם שני שותפים, חשבון עסקי שבו נותרה יתרת חוב בלתי מסולקת. לכן, החליט הבנק שלא לפתוח את החשבון כמבוקש על ידי התובע.

הנתבע טוען כי, הסירוב לפתיחת חשבון אינו מהווה לשון הרע, כנטען על ידי התובע. כן נטען שהתובע לא הופיע יחד עם מר אברג'ל, אלא רק עם מר דוד פרץ.

הנתבע מכחיש כי דבר הסירוב נאמר לתובע בנוכחותם של אחרים.  בעניין זה נטען, כי בעת שהתובע ומר פרץ שהו בבנק, הם נתבקשו להשאיר מסמכים כדי שהפקידה טלי תקבל הנחיות בדבר אופן פתיחת החשבון וכי במעמד זה, לא נאמר לתובע דבר על הסירוב. רק לאחר שהתקבלו הנחיות, עלה דבר קיומה של ההערה ובדיקה זו נעשתה שלא בנוכחותו של התובע או של אדם אחר. דבר הסירוב נמסר לתובע בשיחה טלפונית אישית עימו והתובע אמר, שהוא מוכן להמתין לאישור של דרג בכיר בבנק.

טוען הנתבע כי בבירור שנעשה אותה עת, עלה שהתובע חתם כערב לחברה, בהיותו בעל שליטה ודירקטור בה, יחד עם אחר. כנגד החברה והשותפים הוגשה תביעה, ובישיבת בית משפט שהתקיימה, המליץ בימ"ש שהתובע ישלם 1,000 ש"ח על מנת לקבל פטור מערבותו, והצדדים הסכימו לכך, אולם, נותר חוב בלתי  מוסדר של החברה בסך של 2,100 ש"ח (קרן). בנסיבות אלה, סירב הנתבע לפתוח לתובע חשבון, אלא אם כן, ישלם את סכום הקרן בסך  כ- 2,000 ש"ח.

טוען הנתבע כי הוא רשאי היה לסרב לפתוח חשבון לתובע, וזאת על פי נהליו וכי המדובר בסירוב סביר. לעניין זה, טוען הנתבע כי לא מדובר היה בערבות בלבד של התובע לאותה החברה, אלא שהתובע היא המנהל של החברה ובעל המניות העיקרי בה, משהחזיק ברוב המניות המוקצות.  

עוד נטען בכתב ההגנה, כי הוראות סעיף 2 לחוק הבנקאות אינן חלות במקרה זה, מאחר והמדובר היה בחשבון שעשוי היה להיות גם דביטורי, ופתיחתו הינה בשיקול דעת מלא של הבנק ומכל מקום, הסירוב היה סביר.

לחילופין נטען כי, התובע לא פעל להקטנת נזקו, באשר יכול היה לשלם את הסכום של כ- 2,000 ש"ח תחת מחאה ולנקוט בהליך משפטי, להשבת סכום זה. יכול היה התובע לומר לשותפיו שקיימת מחלוקת ישנה בינו לבין הבנק, ולא היה בכך כדי לפגוע בצורה כלשהי במעמדו של התובע.

עוולת לשון הרע

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שלפניי, מצאתי שיש לדחות את טענתו של התובע, כי הנתבע ביצע כלפיו עוולה של לשון הרע.

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע לשון הרע מהי, ובין היתר, נרשם שזהו דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לעשותו לבוז או ללעג, לבזות אדם בשל מעשים או התנהגות, לפגוע באדם במשרתו, בעסקו במשלח ידו ובמקצועו.